מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


לא כתבתי כאן המון זמן. למה ?

 
לא כתבתי כאן המון זמן. למה ?
כי המלכודת שטמנתי כאן היתה עמוקה מדי.  חפרתי אותה בשביל אחרים, ולבסוף נלכדתי במלתעותיה. הגדרתי לעצמי משימה, כרגיל כבדה מדי  ("כמו החיים" אני אומר לעצמי, "כמו החיים") וכמובן לא יכולתי לעמוד בציפיותיה. ציפיותיכם. ציפיותיי.
וזאת המלכודת הגדולה מכולן: התשוקה ליצירת המופת.  מה עוד יכול להזניק אותך למעלה ובו זמנית לסרס אותך באבחה אחת, כמו הרצון לקפוץ עד לשם. להגיע לקצה, לא לאמצע, בלי שום טיוטות.
שבתי, ואני מסיר את הכפפות. הנה הדם והקרביים. לעזאזל הכל. לעזאזל שמלת השבת שלבשתי. לא הולך להיות מושלם כאן. קטעים קצרים.  הכל  בעולם הזה חלקי, קטוע, וכך גם יהיה כאן. לא אסווה את נפשי, ולא אטייח את המציאות שבה אני חי. הרי זהו האינטרנט. ישיר מהיר מחוספס, גס לפעמים. שגיאות כתיב, שגיאות כוונה, חטאת אשם עולה. דם וקרביים. עשן. שומר נפשו ירחק.

14 תגובות ל - לא כתבתי כאן המון זמן. למה ?

  1. כמו שכתבתי, היומרה היא שהורגת אותי, והשאיפות הן שמחיות אותי והרבה יותר מדי הן מתערבות זו בזו
    חוץ מזה בלוג הוא פלטפורמה, כמו שספר הוא פלטפורמה כמו שמטוס הוא פלטפורמה. אפשר להשתמש במטוס כדי להסיע זבל מצד אחד של המסלול לצד השני. מה השימוש שלי בכלי הזה ? אני רוצה להשתמש בו כדי לעשות משהו. משהו בעיקר בעבורי, אולי גם בשביל עוד אנשים.
    התחושה שלי היא שהחיים עוברים קצת כמו "כולה חיים"
    אולי את זה ביקשתי לשבור ?

  2. ממליצה לך לקרא את המיתוס של סיזיפוס – אלבר קאמי
    ולנסות להבין מה המטאמורפוזה שקאמי עשה לדמות?

  3. בספר קאמי מדמה את גורל האנושות לגורלו של סיזיפוס (החי חיים סיזיפים ללא תקווה )אך קאמי משנה את דמותו של סיזיפוס כך שהוא קורא לבני האדם לאשר את החיים באופן ההירואי ביותר ודוחה כל ברירה אחרת (ההתאבדות או ההתאבדות הפילוסופית כלומר הנחמה שבאשליה)
    "אני משאיר את סיזיפוס לרגלי ההר! אדם חוזר ומוצא תמיד את משאו. אבל סזיפוס מלמד אותנו את הנאמנות העילאית, השוללת את האלים ומרימה סלעים. גם הוא סבור, כי הכל טוב(בדומה לקרילוב הדמות של דוסטויבסקי בספר "שדים")
    עולם זה, שמעתה אין לו אדון, אינו נראה לו עקר או חסר ערך. כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הליליה כשלעצמו הוא עולם.
    עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר.
    (מתוך "המיתוס של סיזיפוס" א.קאמי(

  4. כל תהייתי היא איך לדאוג שנטפס על פסגות גבוהות
    ולא על הרים של זבל
    זאת המשימה הנוכחית…

  5. זו הפעם הראשונה בה אני קוראת דברים שכתבת. ובעיניי הם כל כך יפהפיים ואמיתיים.
    אני מכירה אותך באופן שטחי מאד, דרך אנשים העובדים לצד אביך וגם דרך דודתי, ורציתי לומר שתמיד הסתקרנתי להבין מי אתה, בהליכתך השקטה אך הבטוחה ובצורה בה אתה מביט אליי ועל צופים נוספים מבעד למסך הטלויזיה.
    אמנם אני צעירה ממך בשני עשוריםומשהו, אבל השכלתי לרצות לראות בך רבדים נוספים של כותב מרגיע ובוטח.
    אולי כל זה נשמע קצת יומרני ומבולבל, אבל רק רציתי לומר לך תודה, על שהצלחת לגעת בי דרך כתיבתך הפשוטה אך המופלאת בעיניי. תודה לך. אני מקווה שאספיק לבקר באתר שוב.

  6. Bro ,
    Recall we were in the Miluim in Hebron many moons back like 94 or so ?
    And afterwards in Tel Aviv

    It would be nice if you would write
    chen_dror in yahoo

  7. אני כנראה אקרא
    ואקרא
    ואקרא
    (עד שאמצא דרך להגיד בעצמי על הפסגה הזאת…רק שזה לא יהיה מאוחר מדי)

  8. אם מה שאני הולכת להגיד לך
    זה לא בעצם להגיד לעצמי

    אבל כן
    שכבר כמה ימים זה נראה לי כמו "ללכת על הירח" בעיקר שאני מדמיינת את הבורות האלה, הריקנות שאין שם כלום

    ואת הכל צריך להמציא מתוך מה שאתה יודע
    (אוי, אתה יודע לא מעט…הלא כן??)

  9. החלק השני- ראי את המשולש שכתבתי עליו בפוסט האחרון, שטחו של משולש שתמיד מוציאים את לבו החוצה הוא אפס.
    כל הידע הזה שווה לכלום

  10. הכל התחיל כי ראיתי את הרשימה על הספר של עידו
    וכבר היה לי סימן בראש איפשהו, לא זוכרת מהיכן הגיע
    שכדאי לי לקרוא
    אז קצת יותר אני מבינה

    אבל ידע
    זה כמו כל חומר
    אם אתה משאיר אותו על השיש
    הוא סתם
    אם אתה מכין ממנו משהו
    או שזה מצליח או שלא
    (כך הדבר לגבי מילים, חומרים, אבנים, ילדים…להמשיך??)
    אין ספר שהגיחה הבאה שלי לחנות ספרים
    תקטוף את הספר של עידו….

פרסם תגובה