מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


כשהעולם עצר את נשמתו בחמש בבוקר

בסימן טוב ובמזל טוב נולד לי מאמר חדש, והאמת חביב עלי מאוד.  זה לא בדיוק מאמר. יותר חוויות עתיקות מילדותי.

הורתו של המאמר בבקשתה של חנה פתיה עורכת האתר פיוט שאכתוב מאמר על פיוט אחד מן הבקשות.

בגלל שבצעירותי הייתי חובב מסור ומתמיד של שירת הבקשות שמחתי על הבקשה ומאמר נולד.

הוא מתפרסם באתר פיוט תחת "פיוט השבוע" וזהו הלינק שלו  http://www.piyut.org.il/articles/589.html

בשבוע הבא ידחוק אותו פיוט שבוע אחר, ואז אעביר לכאן את המאמר, למען ישב כאן קבע.

כדאי להכנס לאתר. שם אתם זוכים בהאזנה לשיר. בתחתית העמוד אפשר ללחוץ על קישור נוסף המציג בפניכם את מילות הפיוט. זוהי שירה נפלאה.

המיוחד בביצוע הזה הוא ששרים בו האנשים שעמם שרתי בילדותי ובהם ישראל טוויל, שלמה דוויק ועזרא ברנע. על כולם אני מספר במאמר.

בעמוד שנפתח באתר, יש קודם הקדמה קצרה של חנה פתיה. המאמר שלי בסוף העמוד.

והנה טעימה

הרגע הכי מותח בבקשות התרחש תמיד ב-"נורא עלילה" (באמצע "יסד בסודו"), הסולו הקבוע של בועז שושני. יש לציין שבקהילת עדס הביטו בבוז בנטייתם של בני קהילת קרית משה לשלב מנגינות לדינו בפיוטים, אבל למי אכפת. השיר היה נפלא. בועז, חברי לשבט, היה כבר אז יפה תואר וגבה קומה והתברך בקול נדיר בצלילותו, בדיוקו, בגובהו ובעוצמתו. לו רק היה קצת פחות צנוע, יכול היה בועז להיות לזמר אופרה בעל שם עולמי, כך חשבנו אז, וכך אני חושב עד היום, אבל בועז שמח בחלקו ואני משער שהוא שמח עד היום. ובכן: בחלק הראשון של הבית: "נורא עלילה ברוך כבודו", המנגינה עליזה וקצבית וקולו של בועז הדהד מצד לצד, אבל כשהגיע ל"מפחדו סמר" ישב כל הקהל כמכושף. בועז שר "מפחדו סמר", בטון גבוה מאוד, ושערות כולנו סמרו כשהוא משך את ה"סמר" שלו כמו אל הנצח ומעבר לו. ה"סמאאא" שלו היה ארוך ויציב ולגמרי לא נגמר. מדי פעם, כשחשבנו שזהו, בועז היה שוזר איזה מאוול קטן וחוזר בדיוק מופתי אל אותו הטון ואותה העוצמה כמו חמת חלילים היתה תחובה לו בין צלעותיו. אֵסְחַבּ, קרא לו הקהל, וכל הכבוד, ובועז המשיך והמשיך עד שבאמת לא יכל עוד. אז הדביק את הר', נשם נשימה קטנה – וכולנו יחד איתו, ומיד חזר ל"גופי כללם" כאילו כלום לא קרה. לא היה זה פלא שכולנו ענינו לו בהתלהבות ובעצמה לא פחותים "ברוך שאמר והיה העולם".  

 

ועוד טעימה

 אבל "יסד בסודו" לא היה רק זירת הסולואים האולטימטיבית לפייטן המתחיל. הפיוט הזה משובץ בדימויים ויזואליים שהעסיקו אותי כבר אז. הבנין העומד על מים, והאדמה התלויה על השמים שבו את דמיוני. משום מה "וויי עמודים" נראו לי כמו אלפי קולבי מתכת שתלויים זה לצד זה בארון ענק. ובכלל מאז ומתמיד, בכל פעם שאני שר את הפיוט אני רואה את שרשרת המטפורות שלו בצורה המוחשית ביותר. "הנחלשים"-  אני מצייר לעצמי כאנשים זקנים מטים לנפול. , וב"קלים כבדים"- אני רואה עננים גדולים. "רובי רבבות הם צבאותיו" הם עבורי אינסוף כוכבים העומדים צפופים זה לזה בשריונות הכסף שלהם במרחב ענק.  ב"סנסני תמר" לא יכולתי שלא לראות את עצי התמר הענקיים הצומחים להם בגאווה בערבה ובבקעת הירדן. "האור הנעלם" נדמה לי כזריחה שוקעת בתוך היקום הקר והאינסופי.

 

 

7 תגובות ל - כשהעולם עצר את נשמתו בחמש בבוקר

  1. יפה ניסחת את חוויית הסבלנות המזרחית וההנאה מפיוט.

    שמת לב שבבתי כנסת אשכנזים יש המון שעונים, הרבה יותר ממה שצריך ואילו אצל ספרדים יש יותר ספרי
    תהלים ממתפללים?

  2. אמת. ומשעשע. על חוויית השעון אצל האשכנזים יש לי בטן מלאה. בשנת האבל שלי, נהגתי לעבור לפני התיבה בכל פעם שהיתה לי אפשרות. הלחץ היה נוראי. בכל מניין יש ציפיה למשך תפילה מסויים ומדוייק. אם חרגתי בארבע דקות ממה שהם רגילים התחילו התלחשויות איומות. ממש כאילו מדובר באיחור של רכבת שוויצרית. בכל פעם נאלצתי לחשב באופן מדוייק את קצב התפילה, בחלקיה השונים, דהיינו, אם פסוקי דזמרא לוקח 8 דקות בכמה זמן אני צריך להגיע לשמונה עשרה. בבית כנסת אחד הורדתי את השעון והנחתי לפני כדי שאוכל להתכוונן ואז גער בי אחד המתפללים "זה לא מירוץ סוסים פה". אני רק רציתי לחזור הביתה בשלום.
    אם שמעת את הפיוט באתר, אני מת על הקצב האיטי שבו הם שרים את הפיוט. לדעתי בבית הכנסת שרו טיפה יותר מהר, כאן הם גם נותנים את הגרסא הרשמית, ללא התוספות החביבות, אבל שרים ל א ט .

  3. הרפורמית והקונסרבטיבית זה מן נסיון להפוך את הקהילה האשנזית ליותא עדות המזרח מבחינת אווירת ה"ביחד". למה ? כי הקהילה של עדות המזרח היא קהילה מכילה. שבט. וכך כולם יכולים להגיע. אפשר להגיע עם אוטו לבית כנסת, יעבירו אולי על זה איזה דחקה אחת או שתיים, אבל כולם נכנסים. אין עין עקומה (רק על האשכנזים שבאים ויושבים רגל על רגל – זוכים לנזיפה – פה זה לא בית קפה…. מנסיון אישי)
    אבל יש משהו בתפילה של עדות המזרח (והאיטלקים באותה מידה) של תפילה שכולם (הגברים) משתתפים בה.

  4. למרות שלא הייתי שם בבקשות (פעם אחת לקחת אותי איתך אני חושב…)
    להכניס נשמה לרגע. כל הכבוד אחי היקר.

  5. גם על המאמר וגם ששבת לכתוב כאן

    האמת היא שבסמסטר הקודם (בשנה שחלפה) נוכחתי בהרצאה מרתקת אודות פיוט. את ההרצאה נתן ד"ר מאיר בוזגלו, איזה אדם חביב. אביו היה רבי דוד בוזגלו שהיה פייטן מן השורה הראשונה

    אני שמחה בשבילך

    שרית

  6. עוד לא ברור אם שבתי לכתוב :) החיים עמוסים, מספקים המון סיבות לפוסטים ומעט זמן.
    ודניאל. תמיד הדהימו אותי הבנות שבאו לתפילה של הספרדים, עם מכנסים צמודים, איש לא פצה פה וצפצף. אני אגב לא בטוח שככה זה עדיין היום. אני חושש שהשיכנוז של בחורי הישיבות של הספרדים נותן בהם את אותותיו

  7. חוסר סובלנות היה קיים גם בארצות האיסלם
    לא רק אשכנזים מכירים את זה

    אגב, גם לבוא בלבוש לא הולם לבית כנסת הוא מעשה לא מנומס

פרסם תגובה