מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


אתה סחורה משהו משהו

יובל כתב בחלחלה על בני אדם שהופכים לסחורות כאן ועכשיו באתרי האינטרנט שלנו.

כדאי מאוד לקרוא אצלו, אבל בקצרה- נענע10 בחרו להמחיש לנו את אלף ימי שביו של גלעד שליט

באמצעות סקירת הטלפונים הסלולריים שיצאו באלף הימים האחרונים. טוב, זאת חרפה שממחישה את העובדה:

בני אדם נתפסים ומוצגים כסחורה,

ואני אומר:

טוב- טוב שיצא הקמפיין הזה– הוא ממחיש לנו את מה שקורה כבר זמן רב אצלינו: סחר בבני אדם. 

סוחרים בכם!

את זה ניתן להוכיח בעזרת הדוגמא שבה אני משתמש בהרצאות בנושא  "בין אמנות לתקשורת"

אני נוהג לשאול את הקהל:

כאשר אנחנו מדברים על ערוץ מסחרי, על איזו סחורה אנחנו מדברים בעצם ?

מה נקנה שם ? מי קונה מה ?

תכניות- עונה הקהל הממושמע. תכניות על כל מיני דברים. אנחנו קונים את המוצרים שהם מפרסמים.

לא. אני אומר. ממש לא. התכניות הן חינם. מה שאתם קונים הוא לא במסגרת הערוץ.

או קי- אומר הקהל- פרסומות- זה מה שמוכרים שם.

אתם מתקרבים. מי מוכר למי פרסומות? אני שואל.  הפרסומות הן חינם.

מי משלם ? אני שואל את השומעים המתוסכלים-

חברות הפרסום והמפרסמים.

ועבור מה הם משלמים ?

הם משלמים עבור פרסומות.

לא מדוייק בכלל. אני מתעקש. עובדה- מה קובע את מחיר הפרסומת ?

כאן הם מתחילים לחשוב מעט, ואז הם אומרים- לפי השעה.

לא נכון… אני אומר.

ואז חדי ההבחנה בקהל אומרים- זה הרייטינג.

אה- אני אומר. הרייטינג ? רייטינג זה מה שקובע ?

כן- מבסוט הקהל.

לא. אני אומר. מה זה רייטינג ?

אחוזים. אחוזים של רייטינג. בטוח הקהל. נכון- רייטינג זה תמיד באחוזים.

לא. אני אומר. לא אחוזים. רייטינג זה בני אדם.

המפרסמים משלמים על צפיה של בני אדם בפרסומת שלהם.

כך יוצא שהסחורה בערוץ המסחרי הם אתם. אתם הסחורה.

התכניות הן חינם. הפרסומות החינם. מה שהערוץ המסחרי מבטיח לספק למפרסמים זה בני אדם. זה אתם.

אתם והילדים שלכם. עבור זה הוא משלם. עבורכם. תסדר לי 300,000 ראש, מבקש המפרסם,

על זה הוא משלם בשמחה.

אתם הסחורה. אחלה סחורה אתם.

או קי. המודל הזה של הפרסום הוא לא חדש. הוא איפשר הרבה מאוד יצירות גבוהות וחשובות.

זה נכון אני אומר- אבל המודל מהווה פירצה. והפירצה קוראת לגנב שינצל אותה. ככה זה עם פרצות.

ואתם יודעים מה ? הגנב נכנס, והוא לא יצא. הוא מעמיס ומעמיס ומעמיס ולא טורח לברוח.

והכל ברשות. הכל ברשותינו.

שונא מתנות יחיה, אמרו חזל. שונא מתנות יחיה כי מתנות אמיתיות הן נדירות כל כך,

והערוצים הללו שהם בחינם, עולים לנו מאוד ביוקר. הם עולים בנו, במוחינו, בתודעתינו, בתודעתם של ילדינו.

וכן- גם בחיינו.

 

8 תגובות ל - אתה סחורה משהו משהו

  1. ככה הם קוראים לזה. אפילו לא אנשים. eyeballs.

    פעם הסברתי את זה למישהו והוא אמר לי "יאללה יאללה עם ההתחכמויות. יש תכניות טובות? בשביל זה צריך חמש דקות פרסומות? אז אני משתין והם משלמים. לא צריך לעשות עניין מכל דבר."
    הווה אומר: אני סחורה מאושרה.

  2. אם גלגלי עיניים מספיקים להם ?
    אבל לא- הם צריכים את המוח והתודעה שלנו כדי לצרוב בה את תפיסת העולם שלהם.
    כבשים ללא תודעה הניתנת לצריבה, וללא ארנק תואם לא נחשבים חלק מן העדר.
    אי אפשר באמת לפסול את כל המודל- אבל מי שלא חי על כבדהו וחשדהו- סופו ליפול

  3. מכיר את הספר "הצֵלֶם" של פיליפ ק דיק ? יש שם את הפירסומונים של ניץ. רובוטים בגודל של זבוב שעפים לך למכונית ומזמרים את הפרסומות שלהם באוזן שלך.
    ולזה בעולם של דיק יש פתרון אחד….
    מחבט זבובים.

  4. אני דווקא חושבת שמה שהיה בזיון וחרפה
    זה שהראו בטלויזיה בובה בדמות גלעד שליט בתוך כלוב ולפי דעתי זה ממש היה מבזה
    לא היו צריכים להראות את זה בטלויזיה
    הצרה איתנו שאנחנו לפעמים מטומטמים
    קצת כבוד לבנאדם ולמשפחתו
    אתם לא חושבים אנשי הטלויזיה?

  5. ואפילו לא מחזיק את המכשיר בבית
    יש מסך ואליו מחובר מכשיר דיוידי.
    הטלוויזיה היא בזיון גדול היום. עצוב מאוד.

  6. אני רק לא בטוח שהמודל של הפרסום הוא שאפשר הרבה מאד יצירות גבוהות ונחשבות.

פרסם תגובה