מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


יצירה זה דבר מורכב (ומלא נפילות)

בעשרים ושתיים אותיות נברא העולם- אומר ספר היצירה, ובעשרים ושש האנימציה הזאת. צפו ונדבר

<

F is for FAIL from Brent Barson on Vimeo.

הסרט קרוי גם  "אודיסאה באלף בית" של תהליך היצירה.   היוצר כמו אודיסאוס- הרי שט על ים סוער מלא סכנות ורק רוצה לשוב הביתה בשלום.

יצירה אמיתית היא דבר מורכב. מפתיע. אתה לא יודע מאיפה הם נוחתים עליך – מחסומי יצירה, שמחה, יאוש, אובדן דרך. כל אלו קופצים עליך ולא תמיד ברגע הנכון.

בין סקילה לכריבדיס מאת פוסלי. גם במאה ה18 היו מפלצות. גם עכשיו. גם כאן.
בין סקילה לכריבדיס מאת פוסלי. גם במאה ה18 היו מפלצות. גם עכשיו. גם כאן.

אי אפשר לחסוך את התהליכים האלה. קירקה מספרת לאודיסאוס כי עליו לעבור באחת משתי דרכים, או דרך סקילה, או דרך כַרִיבּדִיס.  שתיהן מפלצות. שתיהן מסוכנות. שתיהן תגבינה קורבנות. אודיסאוס בוחר באחת מן הדרכים- ולא מספר לאנשיו כדי לא לזרוע בהם ייאוש.  היוצר יודע שהוא נכנס למלכודת. גובת קורבנות. הוא מעלים מעצמו את קשיי הדרך הצפויים ומספר לעצמו סיפורי נפלאות על שובו לביתו בשלום, אבל אז באה המפלצת. תהיה זה  סקילה או כריבדיס, היא באה.

הנה אחת- אתה יושב מול הדף ולא מבין למה אתה לא מסוגל לכתוב. למה אתה רוצה לחזור למיטה. למה אתה שוב שוטף כלים. למה כבר עבר שבוע חודש חצי שנה מאז שכתבת לאחרונה. אתה מיואש קצת. מיואש מאוד. הכי גרוע: אתה לא באמת יודע למה זה תקף אותך עכשיו. אתה נזכר: קבלת מחמאה. מאז אתה לא זז. למה ?  מי אוכלת מן הכבד שלך. סקילה, כריבדיס או איזו סירנה רבת יופי ?

מי שרוצה לצלוח את הים האגאי, ולהגיע לחוף מבטחים, אין לו ברירה אלא להכיר את המפלצות שבדרך, שלא לומר -להתיידד עמן מעט.

  בברסלב קוראים לזה- להיות "בקיא בנפילות". גם בג'ודו זה די מומלץ. ניתן היה לומר שמי שלא יודע ליפול, שלא יעלה למזרון. שלא ינסה ליצור. אבל האמת היא שכמעט אף אחד לא יודע ליפול. כולם חוטפים את זה כך או אחרת. לכולם זה כואב, כולם נעלבים עד תהום. צריך ללמוד איך לצאת מזה. לאט לאט. ממכה למכה, מאכזבה לאכזבה, ממפלה לכשלון. היופי ביצירת האנימציה לעיל הוא, ההשלמה עם המכות הללו כחלק מובנה של תהליכי היצירה. לא כאשמה פרטית, אלא כמשהו שחייבים לעבור דרכו. התובנה הזאת היא אולי הצעד הראשון.  

ואחריו- שיעורים רבים ונוספים. איך לחטוף ולא להתייאש. איך לחטוף, ולא לוותר. לא פעם אנחנו פותרים את הכאב ופוטרים אותו בדרך שטובה לכאב אבל רעה ליצירה. אנחנו מתקשחים. נעשים ציניים. מחפשים הצלחה. זונחים את האמת. אנחנו מספרים לעצמינו שהכל בסדר ולא מבינים-  למה יבש המעיין ? 

אחד הסודות הוא איך לפרש את הנפילה. מן הדברים היפים בסרט הוא שכל אות יכולה לשמש ליותר ממלה אחת או מצב אחד. כך בחיים, כל אירוע יכול להיות מוסבר ביותר מדרך אחרת. קשה ליישם בזמן אמת .גם ביצירה, גם בחיים. לר' נחמן יש הסבר ראשון:

אודיסאוס עם מפלצות שונות מעט- הסירנות. האם המחמאה האחרונה הרגה אותך ?
אודיסאוס עם מפלצות שונות מעט- הסירנות. האם המחמאה האחרונה הרגה אותך ?
כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת   
מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם
כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו
וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי
וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל
וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן
עַל כֵּן צָרִיך הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאד עַל דָּבָר זֶה
כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּאֱמֶת
עִם כָּל זֶה, הַנְּפִילָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ, וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל יְדֵי זֶה
הַכּל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר
שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּדֵי לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאד, לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת
לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט טוֹב וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהרן ח"א תורה רפב'

מהו היצר הרע שמפיל אתכם – שדופק את התהליך ? ההשוואה לחבר ? ההשוואה לטולסטוי ? או אולי ההשוואה למה שחשבתם שיהיה המסלול שלכם ? אולי זאת הנפילה של אתמול – העובדה שאתמול (או בשבוע שעבר או כל החיים שלכם ) פשוט לא עשיתם כלום ? ר' נחמן מחלק. הנפילה של אתמול מצוייה בעבר. מי שמביא אותה לכאן עכשיו, מנכיח אותה בלבכם ובנפשכם הוא הבעל דבר- היצר הרע- השטן. כך גם ההשוואה לאחר. אבל אם כאן ר' נחמן רואה את הכשלון כנסיון של הרע- במקום אחר הוא נותן לכשלון פירוש אחר. הכישלון שם הוא חלק מובנה מתהליך העליה וההתקדמות. 

וּבָזֶה טוֹעִין הַחֲסִידִים הַרְבֵּה  
שֶׁפִּתְאם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁנָּפְלוּ מֵעֲבוֹדַת ה'

החטא- נפילה או עליה ? טיציאן
החטא- נפילה או עליה ? טיציאן
וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל
רַק מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה
וְאָז מִתְעוֹרְרִין וּמִתְגַּבְּרִין מֵחָדָשׁ הַקְּלִיפּוֹת
שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַמְּנִיעוֹת כַּנַּ"ל
עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
לַחֲזר וּלְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת וְהַמְּנִיעוֹת וְכוּ'
שֶׁבְּכָל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה מֵחָדָשׁ
אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהרן ח"א תורה כ"ה

הנפילה כאן נובעת מן ההתקדמות. כאשר אתה עולה למדרגה גבוהה יותר, או מתקדם יותר בתהליך היצירה, אתה מעיר בעיות חדשות, קליפות חדשות. ככל שהמדרגה, או ההישג גדולים יותר- הקליפות שלהן חזקות יותר- הן הרי מחוברות לאותו השורש. אנחנו מכירים את זה- הנגיעה בשורשי הנפש מביאה איתה חרדות עתיקות- המקומות הללו הם הטעונים ביותר לחיוב ולשלילה.

תרופה חשובה לנפילה מציע ר' נחמן בשיחות הר"ן:

וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִזֶּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ לְבַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם
וַאֲפִילּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא
אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ
כִּי אֶת חֲבֵרוֹ בְּקַל יוֹתֵר לְחַזֵּק מִלְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ
כִּי אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ
כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִנְּפִילָה
שיחות הרן אות קכ'

אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, וחוץ ממינכהאוזן איש אינו יכול לשלוף את עצמו בציציות ראשו מן הביצה. האדם זקוק למי שייתן לו יד. למי שיעודד אותו- שיציג לו פרספקטיבה אחרת על המקום בו הוא נמצא. האם זה מה שאני עושה כאן ? אחרים אני מבקש לחלץ או שמא את עצמי ?

ומי שאין לו חברים, או שהם לא מצליחים לעזור לו יכול ללמוד מגיבור ספרי, שבתאי- שלקח את זה צעד אחד קדימה.

האנשים עודם עומדים ומחכים.
הכישלון שנחל יכול להפוך בעצם  לתורה בפני עצמה.
תורת הכישלון.
איש עוד לא הגה תורה כזאת שבה יוכל אדם להיטיב את לבו בכישלון של אחר ולהפיק ממנו את כל הלקחים האפשריים.
אבל לשם כך צריך שבתאי לאזור  אומץ.
לא די בכישלונות שקרו. עליו לפתח את התחום. עליו להיכשל בחייו עוד פעמים רבות. עליו למפות את האפשרויות ולהרחיב אותן, מתעלות של כשלון יהפוך אותן לבורות של ממש. עליו לוודא שכל כישלון ממוקם בהקשר הנכון. בסופו של דבר יהיה בידיו מדריך של ממש לכישלונות.
מכאן והלאה לא ייכשל אדם במקרה, אלא על פי תכנית ידועה מראש. איש לא יוכל לומר, 'לא ידעתי שזה כל כך קשה', 'לא תיארתי לעצמי שכולם יצאו נגדי', או סתם 'הפריעו לי'. מכאן ואילך יוכלו אנשים להתגאות שנכשלו על פי תכנית ידועה מראש בספר הכישלונות. 'כמו המשיח נכשלתי בהתפרקות של הרצון', 'כמו שבתאי- פתאום לא רציתי יותר'. 'הייתי אידיוט. ממש כמו המשיח'. ספר כזה יוכל להוסיף דפים עם השנים. להתעשר מניסיונם המר של אחרים, לפתח סעיפים וקנוקנות. הוא צריך להכיל כל סוג וכל סעיף של כישלון אפשרי של בני האדם. חפירה אחת  של כישלונות, בור אחד גדול שנקיקיו יחתרו תחת כל הישג שהוא.
לאחר אותו יום לא יבנו עוד אנשים בתים. כל מוסדי הארץ יתערערו ואי אפשר יהיה לשים לבנה על לבנה בלי שיקרסו לתוך אחת ממערות הכישלון של שבתאי. אנשים יאלצו לאסוף את מיטלטליהם, להעבירם לביתם החדש באחד מבורות הכישלון, ולהתגורר שם. אדם יוכל לומר, אני גר בבור הכישלון של שבתאי בהרצליה. אדם חרוץ יוכל לחפור לו בור כישלון משל עצמו ולגור שם.
באותה מידה יוכל שבתאי לזרוע את כישלונותיו ולהצמיח מהם עצי כישלונות. כך יתרחב המטע ויגדל . יצמח ויגדל פארות ופירות. אנשים ייכשלו בהכנת ארוחותיהם, ויאכלו מפירות הכישלונות של שבתאי. אדם יאמר, אכלתי היום מכישלונו של שבתאי באיחוד העולמות. אדם חרוץ יותר, יוכל לטעת לו מטע כישלונות משל עצמו.
מעניין מה ינצח, מטע הכישלונות, או בור הכישלון חושב שבתאי, או בעצם, מה ייכשל יותר. 
עצי פרי ריקים ונכשלים או בורות ענק הקורסים תחת כל עץ רענן.

שבתאי נכשל מאוד מאוד. הוא עדיין לא יצא לאור למרות שנכתב לפני עשר שנים. למרות זאת הוא עצוב בעיקר שיש כאלה שנכשלו אפילו יותר.

בהצלחה בנפילה הבאה.

2 תגובות ל - יצירה זה דבר מורכב (ומלא נפילות)

  1. מראה ע-נ-ק-י-ת.
    בלתי ניתנת להתחמקות
    ואפילו אם מסיטים את המבט..
    ולא שהסטתי, לא ניסיתי אפילו :))

    כשלון מפואר.. פאר היצירה..

    למה אני לא כותבת?
    למה הפסקתי אפילו לחשוב את הכתיבה בתוך ראשי
    לחיות את הדמויות? למה זנחתי?

    "ההשוואה למה שחשבתם שיהיה המסלול שלכם"..
    בינגו!

    שכבר הוחמץ היעד לא?!
    אם כבר 10 שנים חלפו מהתחלה?
    או אם הייתי אמורה לסיים לפני שנה?

    ביני לביני אמרתי שאני כבר לא אותה אחת.
    והיצירה "ההיא" כבר לא מדברת אותי.
    זרות מהיצירה של עצמך. מוזר?!
    אני אותה אחת. מפותחת.
    גם היא. בעצם.

    ובחיים שלנו? הרי זה תמיד משיק או מקביל.
    מהו המסלול שרצינו לנו ואיבדנו אמונה ביכולתו להתממש?
    על מה שכנענו את עצמנו שכבר אבד הכלח
    ומוטב להפנות גב. לנטוש?

    … מממ.
    כהן גדול.
    איזו בבואה שמת לי,
    בדיוק ברגע הנכון.

    תודה.

פרסם תגובה