מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


פרעה הוא יהודי טוב (ביקורת הפרשה וסרט השבוע)

פרעה הוא הגיבור האמיתי.

מלך פרעה. מלך.

הוא, ולא משה שנעזר בכוחותיו האדירים של אלוהים. הוא ולא בני ישראל הפאסיביים המחכים שיוציאו אותם בכוח. הוא, ולא אהרן שמתפקד כאן רק כמלווה של משה. הוא, ולא אלוהים, שמארגן כאן בקלילות הצגת התעללות מושלמת לבני ישראל.
פרעה ניחן ללא ספק באומץ לב, ביכולת הקרבה, ובנכונות להלחם בכוחות גדולים ממנו. הוא נלחם על שלו גם כאשר המחיר על העסקת בני ישראל גובר על הרווח. פרעה נלחם באלוהים כמו גיבור אמיתי. אם רצינו דמות מורכבת: פרעה הוא גם זה שמתלבט. שמהסס. לפניו אפשרויות פעולה שונות והוא נתון בדילמה גורלית. לאחר לחצם של עבדיו הוא אומר למשה ואהרן: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱלהֵיכֶם" ; אבל מיד אחר כך מסייג זאת בשאלה: "מִי וָמִי, הַהולְכִים?". הנה הוא מציע יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; ומיד אחר כך, הוא מסייג את עצמו: לא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה'.
פרעה הוא הגיבור ופרעה הוא אנחנו.

והראיה ? "בא אל פרעה" אומר אלוהים למשה. בוא אל פרעה ולא לך אל פרעה. פרעה זה כאן. פרעה זה אנחנו. אם את "לך לך" קראנו: לך לך – לעצמך, "בוא" יקרא באותו אופן, בוא אליך- אל פרעה. כולנו פרעה. כולנו מחזיקים במשהו שעליו לא נוכל לוותר. אנחנו חוטפים בראש, חוטפים חזק, לפעמים יודעים על מה זה בא ולמה, אבל לא מסוגלים לשחרר את היד.כך גם קלאודיוס- המלך רוצח אחיו בהמלט של שייקספיר שרוצה לבקש מחילה מאלוהים אך יודע שזאת לא מגיעה לו- הנה בתרגומו של דורי פרנס. המלט מתלבט אם לרצוח את קלאודיוס המנסה להתפלל. בכל זאת מלך

…איזה נוסח של תפילה מתאים פה?
"אנא סלח לי על הרצח המתועב?"
זה לא יכול להיות,
שכן אני אוחז עדיין בַּפֵּרות שלמענם רצחתי –
הכתר, השאפתנות, והמלכה.
אפשר לזכות בִּמחילה ולהחזיק בַּפשע?    

ראו כאן: הוא מבקש בכוח לשנות עצמו- ולא יכול:  

זה מצב ארור… הו לב שחור כמוות!
נפש לכודה, ככל שתפרפר עוד כדי להשתחרר
היא מסתבכת עוד יותר!
הצילו, מלאכים! נסו!
להתכופף, ברך עיקשת; .
ואתה, לב של מיתרי פלדה, הֱיה רך כמו גידי תינוק בן-יום.

הכל עשוי להיות עוד טוב. 

קלאודיוס מודע היטב לבעיה שלו. הוא רוצה במחילה, אבל הוא מסרב לשחרר את פירות חטאיו. מדוע ? האם אינו מבין את המחיר שהוא משלם על חטאו או שכמו שרומז שייקספיר- הלב נעול- כמו ברך המסרבת להתכופף. בתורה אלוהים מסביר למשה כי הוא מכביד את לבו של פרעה, וחז"ל הסבירו את שלילת הבחירה החופשית בעובדה שפרעה הקשה את לבו זמן רב כל כך עד שהוא עצמו איבן את עצמו בהחלטותיו. שיקספיר מציע דימוי דינאמי יותר- של נפש לכודה המפרפרת לצאת אך כך נלכדת עוד יותר ומוביל אותנו לאפשרות אחרת. לא פעם אנחנו אוחזים בכל כוחנו בקצה חבל מתוך אמונה שהוא מציל אותנו מנפילה לתהום, מבלי להבין, שזהו החבל הקושר אותנו לשבי.   

בכל אחד מאיתנו יש פרעה. משהו שמחזיק ולא מוכן להרפות. קלאודיוס מסרב לשחרר את מה שהוא יודע שהוא צריך, כי הוא חש שחייו תלויים באוצרות שהרוויח בחטאו, ואנחנו- לא תמיד אפילו יודעים מה אנחנו מחזיקים. לא תמיד אנחנו מודעים לשריר הקפוץ. כל כך אנחנו רגילים לאחיזה שהיא נראית לנו כטבעו של הגוף, כצורתה של הנשמה. בתרגילי הרפיה, אומרים לך לכווץ את כל הגוף ואז לשחרר. אם היו אומרים לך סתם לשחרר לא היית יודע שיש מה.
זה אולי אחד התסכולים הגדולים שיכולים להיות. אתה חוטף על הראש- מכה אחר מכה, ואתה לא יודע למה. מה אתה עושה לא נכון.  

גראס ? זה מה שיעזור לו להשתחרר ממצרים ?

וזה מוביל אותי ל"יהודי טוב" של האחים כהן. יהודי אמריקאי, אדם פשוט, בכל צורה שהיא לא גבור- חוטף על הראש מכה אחר מכה. הוא לא מבין למה, וכמו אדם הגיוני העוסק במדעי הטבע הוא לא מתערב באיתני הטבע אלא פשוט רוצה לדעת למה ולקבל עזרה. כל הסרט מתרחש לקראת בר המצווה של בנו. זה אמור להיות טקס החניכה וההתבגרות של הבן, אך בעצם אלה הם רגעי ההתבגרות של הגבור. הבעיה שלו מובנת יותר כשאנו רואים שאת כל שאלותיו הוא מפנה אל רבני הקהילה. הוא לא מציץ לרגע החוצה וגם התשובות שהוא מקבל מגיעות משם. הרב הראשון מציע להביט במבט רענן יותר- במגרש החניה- סמל הבורגנות האמריקאית. הרב השני מספר על מעשה ניסים- רופא שינים יהודי גילה שעל שיניים של גוי אחד, מן הצד הפנימי, חקוקה בעברית המלה "הושיעני"- זעקה מרה המופנית פנימה. הרב השלישי ספק סנילי ספק אלוהים- עסוק מדי- הוא חושב, ומעדיף לא לדבר. הגיבור שלנו עולה על הגג כדי להיטיב את הקליטה של האנטנה, אבל מהגג רואה רק את גופה העירום של השכנה.  בסצינה מאוחרת יותר, מנסה האשה לפתות את הגבר שלנו, הפרוד מאשתו, אך הוא מצליח להגיע רק לעישון משותף של גראס. הוא ישכב איתה אבל רק בחלום.  

בסרטם הרציני האחרון- "ארץ קשוחה" עסקו האחים כהן בטבעו של הרשע. בכוחו המופלא, בכריזמה המשכנעת שלו, ובגמישותו. בסרט זה, ניתן לומר, מביטים האחים כהן במבט שמפנים בני האדם אל האל, אך נתקע כל הזמן בקירותיה השקופים של הבורגנות.  עם ישראל של האחים כהן, לכוד ברצון הרציני מאוד שלהם להיות serious man. כל עוד נהיה לכודים שם- לא נצליח לקבל תשובות טובות או לשנות את מצבינו.     

אבל האם הדבר אפשרי ? האם ניתן להשתחרר מן הרשע, מן הצרות ? בפתיח של הסרט, אי שם בפולין של המאה ה19 יהודי מביא הביתה אורח- רב נשוא פנים- שהאשה טוענת בתוקף שהוא דיבוק. אלוהים קילל אותנו אומרת האישה, ונועצת סכין בליבו של האיש. האיש פורץ בצחוק רם ומרושע, אבל אז טוען שהוא אינו מרגיש טוב, כתם של דם מסתמן על חולצתו והוא כושל בדרכו החוצה. הרסת הכל – טוען האיש כלפי אשתו. מי מהם צודק ? לא ברור, אבל מה שבטוח – בכל דור הדיבוק הוא אחר. פעם קוראים לו שד, פעם קוראים לו סרטן, ופעם קוראים לו בורגנות. סיומו של הסרט באפוקליפסה- סופה גדולה המתקרבת לבתי הקהילה.  

האחים כהן רומזים שאי אפשר להשתחרר, הסיפור היהודי מציע שכן. הדרך היהודית אמנם קשה. התבגרותו של עם או של אדם עוברת לא פעם דרך שנים של שיעבוד בתוך מ"ט שערי טומאה, ועשר מכות בסופן. היא דורשת אומץ רב בזינוק אל הים, בנכונות להשתחרר מפרעה, בנכונות לשחרר אותו,  וגם בלא מעט ניסים הבאים מן השמים. גם לאחר היציאה ממצרים לוקח 40 שנה של חינוך מחדש כדי לצאת באמת ממצרים. הדרך הזאת באמת מפרכת, אבל בסופה ממתינה הארץ המובטחת.  

אז מי צודק יותר – האחים כהן (איתן ויואל) או או האחים לוי (משה ואהרן)? זאת ידידי- בעיקר שאלה של אמונה.

תגובה אחת ל - פרעה הוא יהודי טוב (ביקורת הפרשה וסרט השבוע)

פרסם תגובה