מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


"הסיפור של מיכאל" מאת עידו אנג'ל. על ריקנות, כתיבה ואהבה.

את עידו אנג'ל אני מכיר מהבלוג שלו. הוא פורס שם לפרוסות עדינות חלקים מהיצירה שלו, כמו מוכר חלבה מעודנת במיוחד. הוא יודע לכתוב, ולכן כתיבתו נופלת באופן מדוייק מאוד על הלשון, ומה שיפה בזה- אתה יכול לראות את השכבות המדוייקות שמהן הוא בונה את הסיפורים שלו, גם אם הם לוקחים אותך הרחק מעבר לאן שחשבת שתגיע.

והספר שלו "הסיפור של מיכאל"  מימש את ההבטחה. עידו הוא סופר מיומן ובטוח, ואולי לכן הוא מסכים לחשוף בפנינו את תהליך היצירה שלו, את האופן שבו הדמויות  חיות בו, ואת האופן שבו הן נולדות ומתרקמות. הוא מוליך את הקורא בעדינות. גם כשאתה מגיע לפיתולים עלילתיים מסעירים, אתה לא חש מרומה, או כפוי באיזה שהוא אופן לעבור אותם. אנחנו צועדים איתו צעד אחר צעד בעולם של הגיבור שלו, ובעולם של המחבר של הגיבור שלו, וכנראה גם בעולם שלו עצמו, ויכולים להבין מול מה הוא עומד.

יש מפלצת בסיפור הזה. המפלצת של הריקנות. במהלך הקריאה נזכרתי לא פעם בספוג של מנגר, זה שנולד מתוך משולש סרפינסקי-  זה עובד ככה.

אתה לוקח משולש, ואז מוציא מתוכו באמצע משולש. נוצרו שלשה משולשים חדשים, ואתה מוציא במרכז של כל אחד מהם משולש אחד. נוצרו לנו תשעה משולשים חדשים, שבמרכזם, כבר הבנתם נוציא משולש וכן הלאה והלאה.  המתימטיקה גורסת שאם נמשיך את התהליך עד אין סוף (מה זה ?) משמעות הדבר היא ששטחו של המשולש הוא אפס.

כשהריק נוגס מכל הכיוונים- הספוג של מנגר

בספוג של מנגר-(כאן משמאל)  קורה אותו דבר אבל אחרת- כי כאן הריקנות היא תלת מימדית ולכן ברורה יותר מוחשית יותר וכואבת יותר. הגיבורים של עידו נלחמים בריק הזה, בכוח הזה שלנצח שולף את המשולשים מתוך המרכז ואז שולף אותם שוב. בתוך המאבק הזה הם מתמודדים עם אהבה ועם היצירה, כששתי אלה מאיימות זו על זו.

אבל הסיפור הזה – למרות המודלים המתימטיים ששלפתי- הוא כלל לא מתימטי. הוא אנושי, הוא נוגע, וגם כשהוא מפליג על כנפי דמיון, הוא קשור מאוד לכל מה שקורה לכותב, ליוצר ולקורא כאן בחיי היומיום שלנו, כי בעוד אנחנו אולי שונים מאוד בתוכן שאנחנו ממלאים איתו את ימינו, הריק המאיים לבלוע מבפנים הוא אצל כולנו אותו הריק (אולי). 

אם לא הבנתם עד עכשיו- הספר הזה מומלץ מאוד. הוא מומלץ לאנשים שאוהבים כתיבה טובה, וגם לאנשים שאוהבים לכתוב, וגם לאנשים שהיו רוצים להבין מה טיבה של כתיבה- ולשם מה היא, וגם לאלו שהיו רוצים פעם לעמוד קרוב מאוד לכתפו של סופר כשהוא יושב על ספסל בתל אביב ורושם במחברת שלו. בניגוד אלי- לעידו לא אכפת אם תציצו.

2 תגובות ל - "הסיפור של מיכאל" מאת עידו אנג'ל. על ריקנות, כתיבה ואהבה.

פרסם תגובה