מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


הרב אלון- היה או לא היה ?

המעשה ברב אלון- היה או לא היה ?

מאז הנחש הולך איתנו: אדם וחוה

זאת כמובן לא השאלה החשובה באמת. היא ודאי חשובה לרב אלון ולמשפחתו, היא ודאי נראית חשובה לכל אותם תלמידים רבים שלו. אני מאמין לחברי פורום תקנה. הם אנשים מרשימים כולם, כל אחד מהם לבד יכול ליפול, אבל יחד ? אני משוכנע שהם לא היו נותנים לתקלה כזאת לצאת מתחת ידם. עם זאת השאלה החשובה באמת שעולה בימים אלו היא – יכול היה להיות או לא ?  יכול להיות שאדם נערץ על רבים כמו הרב אלון, אדם בעל מעמד רוחני, תלמיד חכם יכול לפול ככה ?

הסיפור הזה גורם ל שבר בציבור הדתי לאומי. שבר מתרחש כאשר דבר מה מתכופף מעבר לגמישות האפשרית שלו. בעיני רבים- אין סיכוי שאדם כמו הרב מוטי אלון יכול היה לפול לסיטואציה כזאת. ואני אומר כאן בקול רם וברור. מי שחושב שאין סיכוי שאדם כמו מוטי אלון יכול לפול כך אינו אלא טועה, אינו מבין מה זה אדם. כל אדם יכול לפול. גם אם הוא הרבי מוויז'ניץ, גם אם הוא מוטי אלון, גם אם הוא ר' עקיבא. הנה הסיפור ותרגומו מיד אחריו.

ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר: אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו, שויתיה לדמך תרתי מעי.  (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד א )

בתרגום חופשי- ר' עקיבא היה מתלוצץ על עוברי עבירה. יום אחד נדמה לו השטן כאשה בראש הדקל. תפס בדקל והיה עולה והולך. כאשר הגיע לאמצע הדקל- עזב אותו (כנראה היצר), אמר לו: אם לא היו מכריזים ברקיע – הזהרו ברבי עקיבא ותורתו הייתי עושה את דמיך כשתי מעות (הורג אותך ).

מעניין שכל הסיפור מתחיל בהתלוצצות של ר' עקיבא- בלעג שלו לעוברי עבירה. מנין בא הלעג הזה ?  אולי מן הביטחון הגמור שהוא מחוץ למשחק. שהוא נמצא במקום גבוה כל כך, איתן כל כך, שדבר כזה לא יקרה לו. חשוב להזכיר את מעמדו של ר' עקיבא בעולם היהודי.  היחיד מבין הארבעה שנכנס לפרדס ויצא בשלום. המורה המובהק של ר' מאיר ור' שמעון בר יוחאי, והוא – שהמדרש מייחס לו קרבה לגדולתו של משה רבינו,  הוא טיפס כשטוף יצר על דקל רק כדי לתפוס אישה. כל מי שהסיפור מוכר לו מדי, ונראה לו כבר טריביאלי, שיחשוב על ר' עקיבא נתפס גולש במחשב ומחפש פורנו. קשה הה ?

http://www.terragalleria.com/black-white/pacific/oahu/pcc/picture.hawa33017-bw.html

באותו עמוד מופיע סיפור נוסף. מזעזע אף יותר

הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו, בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה. סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, רמא קלא: נורא בי עמרם! אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן! אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי. אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא, אמר ליה: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך.

בתרגום חופשי:
אותן שבויות שהובאו לנהרדעא (לאחר שנפדו) העלו אותן לבית רב עמרם החסיד. הוריד את המדרגות בגללן- (כדי שגברים לא יוכלו לעלות לבית אליהן). כאשר אחת מהן עברה נפל אור בארובה (מרוב יופיה). רב עמרם לקח את הסולם שעשרה אנשים לא היו יכולים יחד להרים אותו, והרים אותו לבד. עלה והלך. כאשר הגיע לחצי הסולם, התחזק הרים את קולו וצעק: אש בבית עמרם. באו חכמים וראו אותו עומד כך. אמרו לו ביישת אותנו. אמר להם: עדיף שתתביישו בבית עמרם בעולם הזה ולא תתביישו ממנו בעולם הבא. השביע את היצר הרע שיצא ממנו, ויצא ממנו כמו עמוד של אש. אמר לו: תראה שאתה אש, ואני בשר ואני עדיף עליך- (שהצלחתי להתגבר עליך).

בסיפור הזה של הרב אלון מדברים לא מעט על קידוש ה' וחילול ה'. מעניין שבתלמוד חכמים כועסים על רב עמרם. לא רק שהוא בייש את עצמו- הוא בייש אותם את כל החכמים. רב עמרם מסביר להם שעדיף לוותר על כבוד בעולם הזה למען כבוד בעולם הבא. ובעצם הוא עשה יותר מזה. הוא בייש את עצמו כדרך להתמודד עם היצר הרע שלו. הוא הבין שלפעמים הפער האדיר בין איך שרואים אותך, והפרסונה שלך ובין מה שקורה בתוכך פנימה עשוי להיות מסוכן מאוד.

כאשר תלמידים אומרים: חשבנו שאצלינו זה לא יכול להיות- הרי זה אולי שורש הטעות. מי שחושב שאצלו זה לא יכול לקרות- גם מסכן את עצמו יותר, וגם לא מבין מהו אדם. וחז"ל אמרו: אדם מועד לעולם, בין בשוגג בין במזיד, בין ער בין ישן (תלמוד בבלי, בבא קמא  כ"ו, א).

למה זה קורה לנו שוב ושוב- שואלים היום בציבור הדתי.
ואני אומר-קודם כל זה לא קורה רק לנו. השבר בציבור הדתי פשוט חזק יותר בגלל הציפיות.  אי אפשר להכליל, אבל באופן עקרוני החינוך הדתי הוא חינוך מרשים בעוצמתו. בישראל של היום החינוך הדתי הוא אי שבו מתקיים עדיין חינוך לערכים. אפשר להתווכח על הערכים, אפשר לדבר גם על ערכים מסויימים שמייצרים עיוורון לערכים אחרים,  לא אכנס לזה כאן. החינוך לערכים, יודע כל מי שחינך אי פעם את ילדיו, מבוסס לרוב על חינוך לראוי, והעלמת המצוי. זה יותר קל ולעתים רבות יותר אפקטיבי. נסביר לילדינו שאסור לשקר. לא נגיד להם- תראו- בדרך כלל עדיף לא לשקר אם כי גם אבא וגם אמא משקרים לא פעם כשאין ברירה. בעוד שהעובדה שאנו משקרים לעתים מתבררת לילדינו די מהר. חולשות אנוש אחרות מוחבאות ביתר עוצמה בתוך ארונות הבית, ובמרתפי הנפש.

בעולם מורכב כזה טוב לציבור הדתי שיש לו דמויות אחרות. מודלים חיים. אנשים שראוי לשאוף לחיות כמותם, רבנים. שוכחים לספר לילדים, שרבנים הם בני אדם, ושבני אדם מועדים לעולם על כל המשתמע מכך.  שוכחים להבהיר להם שכל אדם באשר הוא אדם נדון למאבק מתמיד בתוכו. שדבר הרב הוא לא דבר אלוהים חיים. כך נפל הציבור בסיפור הגירוש "עם היה לא תהיה" כאילו יכול רב להחליף את מקומו של שר ההיסטוריה. כך נופל הציבור שנית בסיפורו של הרב אלון.  ללמד שיעור כזה מראש- הוא החלטה קשה. אתה הופך את התהליך החינוכי למורכב יותר, קשה יותר, אך גם אמיתי יותר.

הכאב הוא נורא.
כפי שכתבתי בעבר: הצורך להעריץ מישהו, הצורך לראות במישהו דמות מופת אולטימטיבית, קיים בכל תרבות. קשה לי לקבל את זה, יש בי אלרגיה ליכולת להעריץ, ועם זאת אני מוכרח לראות שזה כאן. חשוב לומר: המקום הזה, בו אנו מוותרים על ביקורת, בו אנו עוצמים את עינינו, בו אנו נותנים לעצמת האור לסמא אותנו, הוא המקום ממנו נחטוף בפעם הבאה. הכוח שאנחנו מעניקים לגדולי הדור שלנו הוא בעוכריהם, והוא יהיה בעוכרינו. כפי שכתבתי בעבר כח יתר מעוות את הנפש.

בספר שבחי הבעש"ט מספרים על הבעל שם טוב (שהיה אולי האיש הקדוש ביותר ביהדות במאות השנים האחרונות), שרגע לפני מותו לחשו שפתיו דווקא את הפסוק "אל תבואני רגל גאווה". זהו סיפור מדהים בעצמתו. רגע לפני המוות הוא רגע של קדושה נפלאה, הרוח מתגלה בעצמתה, וברגע זה ממש הבעל שם טוב חושש שהוא עלול לפול לחטא הגאווה- אולי על עצמת רוחו ועל קדושת מיתתו. בניגוד לתפיסה של המזרח על "הארה" ביהדות אין נקודת אל חזור. אין מדרגה גבוהה שאי אפשר ליפול ממנה. אדם מלידתו עד מותו חייב להיאבק על מקומו ועל עשיית הנכון והישר.  הרגע בו אתה בטוח ביותר, הרגע של הבטחון העצמי העמוק, הוא הסכנה הגדולה שלך.

איני יודע אם היה או לא היה. סופם של עניינים כאלה להתברר לבסוף. מי יתן ונלמד מן הסיפור הזה לחנך את עצמינו ואת ילדינו לראות את העולם באופן מורכב יותר, ולכבד יותר את נפש האדם על מורכבותה ועל המאבקים הפנימיים המתחוללים בתוכה. אולי מעז יצא מתוק.

29 תגובות ל - הרב אלון- היה או לא היה ?

  1. אתמול בלילה התקשרו וביקשו שאדבר על כך ברדיו. סירבתי. ואמרתי שאני מוכנה ללמוד תורה.
    הבוקר דיברתי על עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן כל אדם לכף זכות.

    והכאב הוא עצום.
    ואני לא נערת רבנים. לא הלכתי לשיעוריו.. קשה לומר שיש לי רב שאני פועלת לפי הדרכתו, ועדיין הכאב הוא עצום.

    כתבת כאן דברים עמוקים.

    צריכה לקרוא אותם עוד פעם- פעמים.

  2. אמת ויציב.

    בשולי הדברים, אני תוהה מה ההגיון והתועלת בסוג העונש שהוטל עליו, לא רק מבחינתו כמובן (והנה, לטענת המענישים אותו, הוא חזר לסורו דוקא הרחק מן העין והחל לעסוק ביעוץ וחינוך וכולי) אך בעיקר מבחינת המסר לאנשי הפריפריה. אני יכולה להבין כאשר מרחיקים מישהו, כמו בצו הרחקה מבת זוגו, ואז ההנחה היא שהמרחק הגיאוגרפי יעשה את שלו, אבל כאן כאמור לא מדובר בגיאוגרפיה אלא במהות. אני גרה לא רחוק ממגדל, ותוהה אם משלחים עברייני מין באופן שגרתי לאזור הזה. הסיבה לכך, היא גם ההגלייה של אותו רב מהדרום (מעין רטנגן, לא זוכרת את שמו לצערי) שלפני כמה זמן התלונן שחטפו וכלאו אותו בדירה בטבריה. אחרי כן התברר שגם הוא "נחשד בעריות" ולכן הוגלה לטבריה. האם זה משהו שקשור למיקום ? או שמא סתם זילזול באזור המופקר הזה ?

  3. "החינוך לערכים, יודע כל מי שחינך אי פעם את ילדיו, מבוסס לרוב על חינוך לראוי, והעלמת המצוי. זה יותר קל ולעתים רבות יותר אפקטיבי"
    "חולשות אנוש אחרות מוחבאות ביתר עוצמה בתוך ארונות הבית, ובמרתפי הנפש"

    שני משפטים מרתקים – אני מנסה ללמוד מהם, וגם להשוות להתנהלות שלי כהורה – כל הורה ירצה לחנך את צאצאיו לערכים, ברור. אך ההורות האמיתית היא מעין חניכה ממושכת, שיחד עמה חשוב אולי ללמד ולהראות את מה שאנחנו ממרום נסיון החיים שלנו, למדנו. זה מתחבר לנושא ההטרדות המיניות שרץ עכשיו ברשת גם מעבר לרב אלון, וגם בכלל.
    מעולם לא אמרתי לילדים שלי שאסור לשקר למשל. אני חושבת שהרדיפה אחרי אמת מבשילה באופן טבעי אצל האדם, בגיל מסויים. בהמשך באה ההכרה הנוספת, שלפעמים גם משקרים. אנשים מצפים שידברו איתם אמת, ויודעים שהסביבה מצפה את זה מהם, אבל זו למידה שעל הדרך.. גם דרך התבוננות, וגם בכלל.

    אולי עצם המושג חינוך לערכים הוא בעייתי. דיברת על העלמת המצוי וכאן לדעתי הטעות ה'חינוכית' הגדולה: העלמת המצוי היא ההכנה הגרועה ביותר לחיים שאפשר לתת לאדם.

  4. אהרון יקר, יפה כתבת. פרשות מהסוג הזה הן גן עדן לטוקבקיסטים, ואתה בחרת לראות מורכבות. את המתח בין דמות המופת לאנוש. והצורך בדמויות מופת שמחלק את התפקידים האלו, ומזמין צרות. מאוד אהבתי את הרב שבייש את עצמו כדי להתמודד עם ייצר הרע שלו, והפך את עצמו בכך לאנושי. אני הרבה פחות אוהב את התמונות של הרב אלון שר בשמחה עם חסידיו מייד אחרי צאת ההאשמות נגדו. היה או לא היה – זה זמן לחשבון נפש. היה אנושי. היה עצוב. זה הפך להיות קוד פתטי של ידועים-מואשמים.
    עוד מחשבה שיש לי היא עצם ההגדרות של ייצר הרע שגם הן לדעתי חלק מהסיפור הזה. עצם החינוך שמבנה את המיניות כייצר הרע, מייצר את המרחק בין הפרסונה המנהיגה, לאדם המיני-האנושי. זה נכון כמובן בכל תרבות.
    ואיזה תפקיד ניתן לנשים בסיפורים הללו? תפקיד ייצר הרע המעמיד את חכמינו במבחן? זה תפקיד די בזוי, לשני הצדדים. אולי בראייה אחרת, פחות דיכוטומית, לא היו נזקקים לעלייה וירידה מעצים וסולמות.

  5. רון-

    דווקא המקרה של ר' עמרם החסיד אליו אתה מתייחס אינו דומה למקרה הנוכחי. כאן באים יתר האנשים לאחר ששמעו על מעשה שעשה לכאורה הרב אלון וטוענים "ביישת אותנו – צא לגלות ואל תעסוק בהוראה". זה עניין אחר לגמרי; במקרה הראשון נתפס האדם בקלקלתו ובשני יש עד שטוען דבר כנגדו, ובמקום לברר את העניין עד תום הציעו לו הצעה שאי אפשר (לפחות לרוב בני האדם) לסרב לה. אני חושב שחלק מהשבר צריך היה לבוא גם מהעניין הזה. ממתי רבנים נוהגים כך? האם זה מה שאנו למדים מהמקורות על הדרך בה דנים אדם? מי שפעל כלפי הרב אלון בדרך זו לא פעל מתוך מחשבה דתית אלא מתוך רצון שלא להתבייש בפומבי ולמצות את הדין, יהיה דין זה אשר יהיה. יש כאן בושה, בהחלט. אבל אני לא ממש בטוח שמי שצריך להתבייש הוא הרב אלון – עליו יש בינתיים רק שמועות ואילו על חברי פורום תקנה יש לנו ראיות חותכות שנהגו בדרך פסולה!

  6. ברור לי ששני המקרים שונים לגמרי.
    אהרון כתב שחלק מהסיפור כאן הוא סיפור של פער גדול מדי בין הדמות שהמנהיג לובש (ומולבש) בה, לבין היותו אדם ייצרי ואנושי. הפער עזה עשוי להיות בסיס להסתרה בשלב ראשון ולפשעים של ממש במקרה החמור יותר. הסיפור על רב עמרם הוא ניסיון לצמצם את הפער הזה. לעומת זאת התמונות של הרב אלון מחייך ושר מעל דפי העיתונות עושות בדיוק את ההיפך. הן אומרות (או בעצם מנסות לומר) – הצרה שנקלעתי עליה קטנה עלי. העסקים כרגיל. וזה לא אנושי, אלא שוב נדבך ביצירת מנהיג על-אנושי, רחוק מעצמו.

  7. שלומית תודה. אכן כואב עד אימה.
    איריס. אני מסכים איתך לגמרי. ראוי שדעתך זאת תשמע בקול רם אצל חברי הוועדה ועוד. עם זאת אני חושב שעדיין לא ברורים פרטי הסיפור. גם אני חש שהסיפור פשוט צריך היה להיחשף כבר בהתחלה. השאלה היא מה קורה אם הנפגעים לא הסכימו בשום פנים ואופן לחשיפת תלונתם לגורמים אחרים. הצורך הזה לשמור על מתלוננים פוגע לא פעם בקרבנות הבאים. מה עושים אז ?
    מיכל- אני מאמין בחינוך לערכים. אני חושב שאי אפשר בלי זה. התפקיד של ההורים הוא לתווך לעולם מורכב. זה קשה מאוד. את באמת לא מחנכת לערכים ? לשום ערך ?
    רון תודה. מה שכתבת על הנשים הוא נכון. הבעיה היא שמסתבר שהיצר הרע יותר חכם מכולם. סוגרים את הנשים והיצר מתפרץ לכיוון אחר. וכמה קשה לחיות בלי פרסונה- גם כשברור שהפרסונה היא זאת שהורגת אותך.
    דוגמה נגדית- באופן יוצא דופן אני לא מסכים איתך. אני חושב שמתוך רצונם לשמור על המתלוננים הם ניסו לעשות איזו פשרה. עד שלא יתבררו פרטי המקרה לא נדע באמת מה היה. אני מקווה שפרטים אלה יתבררו במהרה למרות הבחילה שהם עלולים ליצור. להשתיק את הסיפור בגלל "חילול ה'" הוא טעות נוראית. אני לא חושב שזה העניין.
    מרית תודה!

  8. אהרן יקר, נוגעת ללב הרשימה שלך כאן. הכאב ברור. הייתי מציעה יותר "אמת" בחינוך לערכים ופחות "הכחשה" באותו חינוך לערכים. ובחברה הציונית הדתית יש לא מעט הכחשה. וברשוךך, אשתמש בפלטפורמה הזו כאן ואוסיף מה שהכי הרשים אותי מכל מה שקראתי עד הרגע בנושא – דבריה של הרבנית מלכה פיטרקובסקי שאמרה על מקרה הרב מוטי אלון כי מדובר בצו "לא תעמוד על דם רעך". זה ערך עליון! ולכן, בקרוב, אחשוף ברשימה משלי שם של רב שמעולל הרבה נזק לנשים חילוניות. בקרוב.. תודה וסליחה אם שיתי מחטף. אני בונה עליך ועל האמון שלך כאשר אני יושבת וכותבת את הדברים הקשים האלה.

  9. נהדר !
    וגם הדוגמאות התלמודיות נהדרות.
    המקרא וחז"ל הקפידו להציג את כל גיבוריהם ללא יוצא מן הכלל כבני אדם
    ככאלו הם בעלי יכולות יוצאות דופן, כריזמה ואף יכולת לחולל מה שנתפס כנס אך גם כבעלי כשלים אנושיים (יצחק שאינו רואה את שלפניו, יעקב התחמן, משה רבינו מגמגם, אהרון שנכשל בעגל, דוד שחוטא בבת שבע אשת אוריה החיתי, שלמה הנושא אלף נשים והן מטות את ליבו, וכו' וכו' )
    המקרא גם מקפיד לצייר את הדמויות המכוננות בו כמי שכוחן נובע גם מעוצמתם האישית אך גם מכוח הדיאלוג שהם מנהלים מול בורא עולם . דיאלוג שכזה מכריח ענווה היות ומי שמצוי בידאלוג עם הכל יכול מכיר ובמין את אפסותו .
    הצגת רבנים כיותר צדיקים מן האפיפיור בעלי מנגנוני אל כשל היא מוטעית וגורמת לחוסר הגמישות עליו אתה מדבר שמוביל לשבר
    לו היינו מחנכנם לביקורתיות להכרה בערך האדם אך גם באנושיותו להפסקה של "עבודת האדם" והערצתו היינו לומדים לקבל אמת ממי שאמרה לכבד את האחר מתוך הכרה באנושיותו .

    • אפי נכון מאוד.
      אבל כל הדוגמאות שלך רק מראות את הבעייתיות בחינוך הדתי. כל הדמויות האלה התנכיות זכו אצלינו להגנה מראש. יעקב לא היה תחמן אלא ביטא את מהות הצדק האלוקי. יצחק ידע דברים נסתרים, וכו' וכו'.

  10. יולי. אני מסכים איתך. הרבה מלכה פיוטרקובסקי היא אשה מרשימה מאוד, חכמה, בקיאה מאוד ונחושה מעוד להלחם על ערכיה. בעניין לא תעמוד על דם רעך- כעסתי מאוד כששמעתי על כך שרבנים ידעו על מעלליו של קופולוביץ' ולא פנו למשטרה (שם- זאת היתה עבירה פלילית בעליל) אלא ניסו לטייח ולהגיע לפשרה. לתת ל'רוצח' כזה להסתובב חופשי זה פשוט פשע. לגבי הרב שאת מבקשת לחשוף- אני מקווה שאת מקבלת יעוץ משפטי לעשות זאת כך כדי לצמצם את סכנת הפגיעה בך

  11. קצת הרגעת לי את הכאב הגדול בלב, אהרון, ואני בסך הכל דתל"ש, כמו שאומרים, פתאום חזרתי להיות דתי. רק בשביל הכאבים.
    הסיפורים נפלאים בעוצמתם.
    תודה.

  12. רון-

    יש כאן שאלה של – איך ראוי להתנהג במקרה מעין זה. ברור הדבר שמי שנתפס בקלקלתו לא יאמר "מה רוצים ממני. לא עשיתי דבר. ולמי תאמינו, לי, מנהיגכם, או לעיניכם המשקרות?". לעומתו, האם אתה מצפה ממי שלא נתפס בקלקלתו אלא הואשם בעבירה לקרוע קריעה, להתכסות אפר ולשבת מבוייש בפינת החדר? הרי אילו היה עושה כן היו אומרים המלעיזים – רואים? הוא אשם! אני חושב שקשה להאשים את הרב אלון על תגובתו. אם האיש רוצה שיהיה איזה ספק בציבור באשמתו הוא לא יכול לנהוג כמו שאתה מציע שינהג!

  13. אהרון-

    יוצא דופן? אם כך אני אשתדל מעט יותר 😉

    ממה שידוע כרגע (וזהו סייג חמור לדברים) נראה שלא היתה כאן פשרה אלא "הצעה שאי אפשר לסרב לה". ממה שידוע לא היה מדובר בכך שפלוני איים להגיש תלונה והציעו לו ולרב אילון פשרה בנוסח "פלוני לא יגיש תלונה ואתה תצא לגלות". ממה שידוע ההצעה היתה שונה בגדר "אם לא תצא לגלות אנחנו, פורום תקנה, נפרסם את העניין ברבים". אם זו היתה ההצעה (וכך נראה בינתיים) הרי שלא היתה כאן פשרה אלא איום. כשאני מסתכל על עצמי ושואל אם היו מציעים לי הצעה כזו במקרה שלא חטאתי איני יודע כיצד הייתי פועל; באופן כללי, ממה שידוע לנו על שנאת הסיכון של בני אדם מדובר בהצעה שרוב האנשים החפים מפשע היו מקבלים. אני חושב שזה מאוד לא ראוי. וכל זה אפילו בלי להתייחס לכך שהדבר נעשה במחתרת ללא כל "הליך תקין" (ובהלכה, כידוע, הליך כזה מפורט ומבואר לפרטיו כשמדובר בפלילים).

  14. יקירי
    חבל על המאמץ. לדעתי צריך להמתין מעט בסבלנות עד לבירורם של הפרטים. מדרך הטבע סיפורים שיצאו בחלקם לא נותרים במצב זה לאורך זמן. אם תכנס להודעה שיצאה ברגעים אלו בפורום תקנה http://www.takana.co.il/megera.asp תגלה ש: "(עקירת דירתו לצפון לא היתה יוזמה של פורום תקנה). "
    ובנוגע להפסקת עבודתו- לא היתה להם ברירה. למה הם לא פנו מיד לציבור- לטענתם- "למה לא פרסמתם מלכתחילה את הפרשה? הפורום נאלץ לא לפרסם את דבר התלונות מטעמי הגנה על המתלוננים.". שמע. חברים בפורום הזה אנשים שהם באמת השמנה והסלתה. כל אחד מהם הוא ודאי אדם המועד לטעויות – כשהם יושבים יחד קשה לערער על דבריהם.

  15. ולי עצוב שאף אחד לא מדבר על הנזק שנגרם להומואים, נשותיהם, ילדיהם ולפעמים גם בחורים תמימים שעוברים בסביבה, בגלל החינוך בחלקים מהחברה הדתית.

    וטוב שיש את תקנה. הרוב המוחלט של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לא מתלוננים במשטרה, ובצדק, מבחינתם. זה סיוט. תקנה מאפשרת למנוע את הפגיעות הבאות, בלי צורך להגיש תלונה. היה אסור לו ללמד ולייעץ, וכשהוא עשה זאת, הם פירסמו את המקרה ברבים. חבל שבחברה החילונית אין גוף דומה.

    • תחיה. אנחנו בתהליכים של שינוי כך אני מקווה ביחס להומואים. אם כי המאבק עודנו ארוך.
      אני תוהה אבל מה תהיה השפעת המקרה הזה הלאה. נראה לי שלהומואים בציבור הדתי יהיה קשה יותר לצאת מהארון אחרי האירועים האחרונים. הם נפגעים גם כקרבנות ואחר כך גם בדימוי כפוגעים פוטנציאליים.

  16. דברים מעניינים ומעוררי מחשבה.

    אני מסכימה מאוד לגבי הסכנה שבהצגת מישהו כלשהו כעל-אנושי אבל חולקת עליך לגבי הצורך להסתיר את המצוי, הרי הנכחת המצוי ממחישה בדיוק את הערך שאתה חותר אליו כאן – שגם ההורים, המורים, המבוגרים המשמעותיים – הם בני אדם…

    וכמי שלא קשורה לחברה הזאת אני לא חלק מהכאב, אבל מסוגלת להרגיש אותו מבחוץ, לשלוח אמפטיה ולקוות, כמוך, שמעז ייצא מתוק.

    • טלי – אני מסכים איתך. העניין הוא שחשיפת המצוי היא תהליך. אנחנו לא מציפים את ילדינו בכל עוולות העולם. בחינוך הדתי התהליך הזה איטי אפילו יותר.
      כדוגמא רחוקה אספר שהמורה ספרה לבתה של זוגתי בכיתה א' על תאי הגאזים. כשנשאלה למה עשתה זאת היא טענה כנגד: מה אתם רוצים- זה קרה !
      היום – כשהעולם מלא בסכנות ובעיוותים רבים כל כך מה חושפי ומתי – זאת שאלה קשה.

  17. פוסט מקסים.
    דווקא הסיפור על ר' עקיבא שהתלוצץ בעוברי עבירה דומה יותר למקרה של הרב אלון. על פי מה שפורסם עד כה, גאוותו של אלון שהתיימר "לטפל" בהומואים שבאו אליו לייעוץ היא שהכשילה אותו.

  18. פוסט יפה ורגיש, מזכיר לכולנו עד כמה אנו קרובים לפי-פחת.
    הלוא כל יום יכול להרות גורל, כל שעה להתגלות כשעת מבחן.
    מוטב ונהיה זהירים בחריצת דין, נכה על חטא ולא על תופים.

    משום מה, ממש צרוף מקרים, העליתי גם אני בבלוגי הבלתי נחשב ספור על רב שמעד.
    ואולי ממשיך לחטוא.
    ספור ישן נושן שהטריד את מנוחתי ברמה כזו או אחרת מזה שנים, ורק בחודש שעבר הגיח ממקלדתי אל אוויר הבלוגיה.
    הוא, אגב, זכה למיעוט תגובות, ויתכן שהיה זה בשל אופיו הלא קל.

    ובבנין ציון והסביבה ננוחם.

  19. קובי, מוטי, תודה.
    אני חושב שהמורכבות הזאת של האדם היא כל היפה שבו,
    האפשרויות האדירות האלה שמונחות בפנינו בכל שעה.
    ולעתים- פתחו של גהינום

  20. יפה.
    אך אין בידי להסכים עם האמירה "השבר בציבור הדתי פשוט חזק יותר בגלל הציפיות. אי אפשר להכליל, אבל באופן עקרוני החינוך הדתי הוא חינוך מרשים בעוצמתו. בישראל של היום החינוך הדתי הוא אי שבו מתקיים עדיין חינוך לערכים."
    מישהו פעם אמר לי, ציפיות הן כאלה בגלל שהן מצפות, כמו ציפית, ואולי הפעם אני מסכימה. הציפיות מכסות על אותו גרעין גולמי ואחד משותף אצל כולנו – אשר לא משנה באילו ציפיות תעטוף אותו הוא תמיד יישאר אותו הדבר – גם אצל הרב אילון. ולכן הגיע הזמן להסיר את הציפיות גם מעל הציבור הדתי הקדוש ולומר את האמת: החינוך הדתי לא מרשים בעצמתו בעיניי הוא פשוט עוד חינוך לערכים – שהם הציפיות שעוטפות, ואם תרצה, הניסיון – העקר לדעתי – לעטוף במיני ציפיות את הגרעין הפנימי האחד של ההוייה האנושית.
    סליחה – אדם לא מתחנך בחינוך הדתי או בחינוך החילוני – אדם מתחנך על ברכי הוריו וסביו, כי חינוך, למרבה האירוניה ובשונה מהשכלה, זה לא משהו אפשרי – חינוך קורה מעצמו תוך פעפוע מגרעין אנושי אחד (הורים-עפ"ר) אל גרעין אנושי אחר (ילד) וספיגה של ערכי אמת דווקא ועל אף כל אותן ציפיות ומעטפות של חינוך כזה או אחר.
    הרוצה שבנו יהיה אדם – שיהיה אדם בעצמו ואידך זיל גמור. כל היתר: מעטפות, חינוך וכיוצ"ב הן כסות בלתי משמעותית באמת.  
    וחוצמזה – מסכימה גם עם הניתוח המאלף של רון.

  21. עם פרסום יותר ויותר פרטים, נראה שדווקא לקח קופלביץ' נלמד כמו שצריך.
    השיקול העיקרי של הפורום הוא מניעת פגיעה בתלמידים וכניסה לרווח שבין הפלילי ללא חינוכי.

    חבל שדרוקמן (מאז המקרה ההוא אני לא יכול לקרוא לו רב) לא ניחן בפרומיל מתעצומות הנפש של פורום תקנה.

    וגם אני ממש פסימי שיהיה שיפור משמעותי במצבם של ההומוסקסואלים הדתיים בימי חיינו.

  22. אפרת. כנראה שאנחנו לא מסכימים בדיוק.
    חינוך הוא בית- זה נכון לגמרי, אבל זה לא נגמר שם. לבתי הספר יש השפעה אדירה- לטוב ולרע. ממש כך. ומה זה לא לחנך לערכים ? שמירה על כבוד האדם למשל- האם זה לא ערך שכדאי לחנך לו ? עזרה לזולת, יחס לחלשים בחברה, כל אלו ערכים שצריך להתעלם מהם ? וכן- מתחת לכל הציפיות כולנו שטופי יצר. גם במובן החיובי של המלה. הציפיות הן הרצון להתנהג מעבר ליצרים הבריאים והחייתיים משהו שיש בנו. זה אולי להטמיר אותם, לתעל אותם. אני לא כל כך מאמינים בגרעין של תוך וקליפות של חוץ. יש לנו אפשרויות לבחור את דרך חיינו. נכון- החינוך לערכים עלול ליצור אצל לא מעט אנשים עצמי כוזב- כמו שהפסיכולוגים אוהבים לקרוא לזה. אבל חינוך לערכים שנעשה נכון יכול גם להצמיח אנשים, כאשר הוא מאפשר להם לעשות את הבחירות שלהם. אני מאמין שצריך לחנך אנשים לערכים ולאפשר להם גם לבחור אחר כך את הערכים שלהם. לחנך אותם בלי לרמוס אותם. זה לא קל אבל נראה לי הכרחי.
    ומה את אומרת ? האם הבנתי אותך נכון ?
    מהגג.
    אני מסכים איתך. הפרטים אבל לא ממש ידועים עדיין. הפצע עדיין שותת דם. הסיפור של קופולוביץ' הוא כשלון נורא. נורא ואיום. אני מאוד כועס על המעורבים, אם כי כאשר אין נסיון קודם, אנשים במצבים שמביכים אותם נוטים לעשות שטויות קשות. ועדיין הטיוח שם אסור היה לו להעשות. לא יודע למה לא היו כתבי אישום נגד המעורבים.

  23. "שמירה על כבוד האדם למשל- האם זה לא ערך שכדאי לחנך לו ? עזרה לזולת, יחס לחלשים בחברה, כל אלו ערכים שצריך להתעלם מהם"

    לא צריך להתעלם מהם – הטענה שלי היא שאם ההורים שלך לא העבירו לך את זה בדוגמה אישית ובהתנהגות באווירה בבית וביחס שלהם לעולם – שום הטפה חינוך או בית ספר לא יעשו את העבודה.
    בית ספר זה להשכלה. חינוך – רק בבית וגם שם לא אם זה לא קיים שם כאורח חיים.
    אגב – למעשים הנטענים לכאורה של הרב אלון אין כל קשר לחינוך כמובן.

    בינתיים שבת שלום, שהרי יש לי עוד את פרשת השבוע שלך לקרוא.
    תודה על הדיון האינטילגנטי.

    • אפרת- העונג בדיון הוא כולו שלי. האם באמת לבית הספר אין אפשרות להנחיל ערכים ? אני באמת חושב שזה תלוי בבית הספר. ברור שלמשפחה ולאופן בו היא חיה יש חלק מהותי. עם זאת- בתי ספר טובים מצליחים לחנך. זאת עובדה שראיתי לנגד עיני. למעשים של הרב אלון יש קשר מסויים. הערצת הכוח שעליה דיברתי, הערצת התלמיד חכם, יוצרת מערכת יחסים בעייתית ומסוכנת- כפי שכתבתי בפוסט הבא- ובו זכיתי לצטט אותך. שבת שלום גם לך.

פרסם תגובה