מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


פסח- ספר חובה ועוד הודעות

1. פסח מתקרב, ואני מוכרח להמליץ על ספר הגות נפלא. "זמן חירותנו" מאת הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק בהוצאת ידיעות ספרים.  קבלתי אותו במתנה ממתן בני האהוב ליום ההולדת שלי. קראתי בו שתי מסות, ואני מחכה לרגע שאוכל לקרוא את הבאות אחריהן. הפרק הראשון ניתן לקריאה כאן

בין קרבנות- לתכניות בישול. הרב סולוביצ'יק מחבר באופן עמוק ומורכב את האדם החי היום לפסח, ולליל הסדר.  החג בעבורו הוא הזדמנות מצויינת לבחון את עולם הערכים היהודי מול ערכי העולם בו אנו חיים. שלחן הסעודה מאפשר לנו להבין את הערכים שניתן לצקת לתוך החיים עצמם. כך למשל מציע הרב, להמיר את הערכים האסתטיים של העולם המודרני, בערכים של חברה וחסד.  (הרב סולוביצ'יק לא זכה לראות את הפיכתו של עולם התרבות שלנו לעולם של תכניות בישול ומתכונים, אבל נראה שהוא הבין היטב לאן פני הדברים).  הוא מסביר גם מדוע נושא הקרבנות – שכל כך קשה לנו לקרוא בתנ"ך, יכול להיות מוסרי הרבה יותר מעולמם של מאכלי הגורמה.

אני לא יכול בלי הערה קטנה לסדר– איך זה שכתבים מופלאים כאלה יוצאים זמן רב כל כך אחרי מותו ? מדובר באוצרות של ממש. נטולי הילה מיסטית, הם חודרי בטן. על המרחב הציבורי והתרבותי מתשלטים בשם היהדות חרטטנים שמוכרים ברדיו הסברים קבליים דה-לה-שמעטה. הרב סולוביצ'יק מוכיח שלא צריך נומרולוגיה או הוקוס פוקוס בארמית כדי לדבר לאדם דברים נכוחים וחשובים.

2. 30 יום לפני הפסח אנו מצווים ללמוד את דיני החג, ובו בזמן נדונים לקרוא אין סוף כתבות ומאמרים של נפגעי הפסח. אני מפרגן לכל מי שסובל מהחג ומליל הסדר, אבל גם מצטער בשבילו. ליל הסדר אצלינו הוא מן הערבים המיוחדים בשנה. הוא מסתיים לא לפני 4 וחצי בבוקר, ולארוחה אנחנו מגיעים הרבה אחרי חצות. הילדים הם במרכז הסדר, והם חווים אותו מן הרגע הראשון עד שהשינה חוטפתם. בדרך זורקים עליהם כדורי קלקר כ ברד, וגם צפרדעי פלסטיק. כל שאלה, מזכה את השואל בטבליית שוקולד, וכך גם תשובה טובה, קטע שהם קוראים בקול מתוך ההגדה ופירושיה או כל הערה לסדר. המבוגרים מוזמנים גם הם להציע את שאלותיהם, הערותיהם, ופרשנותם, וגם הם מקבלים קוביה. חג הפסח הוא חג החירות. מי שליל הסדר שזומן לו לא תואם ערכים אלו, כדאי לו לתכנן ערב כזה משל עצמו. ערב שבו יוכל לחגוג את החירות באופן אקטיבי. אלוהים ציוו אותנו לאכול מצות, לא לסבול.

3. פרשתי באופן זמני מכתיבת פרשות השבוע. חשתי שאני מכביר מילים, אך מתרחק מן המהות. מוסיף מילים מיותרות, מטיף לערכים אך מתרחק מן החיים. אני מקווה לחזור כשאמצא את האופן הנכון יותר לעשות זאת. מקווה למצוא זאת בקרוב. פרשת השבוע גזלה ממני זמן רב, אבל זה פרוייקט שקרוב ללבי. אני פשוט צריך למצוא דרך לעשות אותו נכון יותר. אני עומד על זכותי וחובתי לחירות לומר את מה שאני רוצה, ולשתוק כשאני רוצה. 

4. דבר תורה קטן משלי. יציאת מצרים היא סמל ליציאה לחירות. גם אנו רוצים לצאת לחירות, אבל המיצרים שלנו מסובכים הרבה יותר. סחרוף ניסח זאת מצויין

אז מה נעשה עם הכעס הזה,
מה יהיה עם הקנאה ?
כולם רוצים להיות חופשיים,
אבל ממה אלוהים ממה?

 מעבר להתמכרות בחיפוש אחר החופש- שעליו הצביע גדי טאוב בספרו המצויין "הדור השפוף", קשה לדעת- מה עוד כובל אותנו כאן. האם זה הכעס- הקנאה, השיעבוד לריגוש או דווקא לסבל. בן אדם הוא מספר סיפורים באופיו. הוא יכול לחוות את סיפור חייו של אדם אחר כאילו הם חייו שלו. הוא יכול על כן גם לספר לעצמו שחייו אחרים ממה שהם באמת. יכולת זו שמאפשרת לאדם אמפתיה לאחרים מאפשרת לו גם לחיות בניתוק מעצמו. אין סוף שיטות מציעות לאדם להתחבר לעצמו. מטיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, טיפול בריקוד, תנועה ומדיטציה, רייקי, דיקור, וגם דרך מעשה – עזרה לזולת ויתר מודעות למצב החברתי. אין בכוונתי לשפוט ביניהן, כי אני מאמין שלאנשים שונים מתאימות דרכים שונות. מה שחשוב הוא להמשיך לבדוק ולחפש. לנער שוב ושוב את עולמנו. ליל הסדר מציע את זה, לרב ולתלמיד, לעני ולעשיר, לעובד ולמובטל, לשמח ולמדוכדך. כל אלו נדרשים לבדוק את עצמם מדי שנה. לבדוק את חייהם, את עולמם, את ערכיהם. להעלות באש את החמץ שכובל אותם, ולצאת שוב לחירות. הדרך לחירות, אומרת היהדות, נקנית בעבודה קשה. במאמץ. זאת עבודה אינסופית בטבעה. החירות הגדולה, אינה יעד בר השגה, אבל היא מעניקה לחיינו משמעות.

חג שמח.

7 תגובות ל - פסח- ספר חובה ועוד הודעות

  1. איזה כיף לקרוא ממך.

    ליל הסדר שלכם מעורר קנאה. קנאה טובה.

    פסח הוא בכלל חג אהוב, ויש לכך כל כך הרבה סיבות.

    תודה על ההמלצה וחג כשר שמח ומלא כל טוב אביב

  2. גם אתה מצטרף לרבים וטובים שהתחילו לכתוב על פרשת השבוע מבראשית והנוקשות של ויקרא שברה אותם.

    אני באמת חושב שהדרך היחידה לומר משהו על הספר הזה היא להיזקק לפרשנינו. מאוד מאוד קשה לומר משהו אוניברסלי לא-בהכרח-דתי על הפרשיות האלה. למזלם של הדרשנים הימים האלה מתמלאים בפסח-עומר-שבועות.

    יש לי הרגשה שאתה חוזר אלינו לקראת סוף במדבר, גג תחילת דברים…
    חג כשר ושמח

  3. מבינה את הצורך שלך בחירות…אך אני כבר חודש מחכה לחירות שלי, לטור השבועי שלך…
    מקווה שתמצא במהרה את החירות שבכתיבה. חג שמח

  4. 1. רשמתי לפני בתודה.
    2. יש מצב שאני עולה על מטוס ונוחת, עם או בלי הזמנה, אצלך בסדר?
    3. פרישה מקלה (עליך) וכואבת (לנו).
    4. הציטוט היפהפה שלך את סחרוף ("אז מה נעשה עם הכעס הזה") הזכיר לי עוד שיר יפהפה על כעס. שיר של זאב בן ארי, שאותו אני מביא כאן:

    מה אעשה
    אם תלכי לי
    אם תברחי לי

    מה אעשה
    עם כל הכעס הזה
    אה

    שמור לי עליה
    אתה שומע
    אין לי כלום בלעדיה
    שמור לי עליה
    ותשמור גם עלי

    כדי שלא אשתגע

    מה אעשה
    אם תלכי לי
    מה אעשה
    עם כל הפחד הזה

    וכמובן שכל אחד ואחת מוזמן/ת להחליף את אותה אחת ומיוחדת באדם/דבר שכה יקר לו/לה.
    ובלבד שלא נשתגע.

    שיהיה לך פסח קל ומענג וחזור אלינו במהרה מהחופשה המתוכננת, להשכיל ולענג.
    כדי שלא נשתגע.

  5. כולכם- תודה על התגובות החמות. מעודדות אותי להלחם על הפוסט הבא.
    מהגג- נכון – הקרבנות הרתיעו מעט אבל הן לא היו הדבר העיקרי. לצערי חשתי בפער הולך וגובר ביני לבין המילים.
    קובי- תודה על השיר.
    לכולנו חג שמח

  6. קניתי את הספר כמתנה, אך לבסוף השארתי אותו אצלי. הוא נפלא וידידותי. ידיעות ספרים השקיעו.
    במהלך ההמלצות עליו גיליתי שהוא קיים ברשת באנגלית בטקסט מלא, בשמו המלבב Festival of Freedom.

פרסם תגובה