מה שסמוי

הרצאות מעניינות ומרתקות מעולם הקולנוע


ראש השנה. זמן טוב לחרדות ותקוות.

ראש השנה. זמן טוב לחרדות ותקוות.

בשנים האחרונות מאז עברתי לבית זית, מבקשים ממני לעבור לפני התפילה בימים נוראים. מעבר לכך שזה כבוד גדול, העמדה הזאת של שליח הציבור ממלאת אותי בהתרגשות ובחרדה. הפחד- אינו מטפורי, וגם לא גוזמה. כשהתחלתי את תפילת "הנני העני ממעש" בפעם הראשונה כשליח ציבור, נעתקה נשימתי וכמעט שלא הצלחתי להמשיך.

אני שואל את עצמי למה התפילה שלי מתעצמת כל כך מול קהל? מה חובר למה?

אחת האפשרויות היא – שאיני רואה את עצמי ראוי לבקש דבר מה בשבילי. אני לא מאמין שמגיע לי משהו בעוד שלבקש על אחרים- קל יותר. מלבד זה: האמון שנותן בי הקהל שעומד מאחורי,  נוסך בי אמונה ומאפשר לי לפתוח את הפה ואת הלב.

אדוני שפתי תפתח.

ומאז שכתבתי את המאמר על הבקשות, התבקשתי לכתוב כמה דברים לאתר הפיוט, וזאת עשיתי בשמחה. הנה מאמר אחד מתוך שניים שמתפרסם באתר המשובח, העשיר ולא מוכר דיו "הזמנה לפיוט" בשער לראש השנה. (סליחה שאני סוטה לרגע- אבל האתר הזה הוא אוצר בלום של תרבות. שירה מופלאה לעתים בת אלף, ניגונים ישנים ומרגשים, הסברים לפיוטים, ועכשיו גם הרבה מאוד תוכן מסביב). המאמר שכתבתי מציג ברפרוף כמה מהפיוטים המרכזיים בראש השנה, בעיקר לקורא הלא מכיר. בגרסת המאמר שבאתר הפיוט , תוכלו לשמוע כיצד נשמעים הפיוטים עליהם כתבתי כאן. בקרוב יעלה כאן ושם גם מאמר שכתבתי על יום הכיפורים.

למאמר מבוא על תפילות ראש השנה באתר הפיוט.

למאמר על הפיוטים באתר הפיוט- ובו הניגונים של הפיוטים.

והנה המאמר:

איך עומדים להתפלל? איך עוברים ממצב של עשייה עסוקה ועיוורת להתבוננות פנימית כנה? בשני הנוסחים של התפילה אנו פוגשים תפילות הכנה, שנועדו כדי לסייע לאדם לעבור לאותה עמדה נפשית שתאפשר לו להתפלל על נפשו.
עדות המזרח נוהגים לשיר לשם כך, כבר בערב ראש השנה,  את "אחות קטנה" בניגון קדום מאוד המשותף בבסיסו לכל הנוסחים השונים, כאשר כל עדה כמובן מוסיפה את תבליניה המוזיקליים האופייניים.

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ
עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ
אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
בתפילה זו מתחנן האדם על נפשו, מתוך קרבה משפחתית ונפשית, מתוך אמונה כנה ברצונו של האל להושיע. הדגש בשיר זה אינו על חטאיו של האדם, כי אם על מצבו הקשה.
מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר
וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

כל בית מסתיים בשורה הידועה תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ  עד הבית האחרון. הנאמר ממש עם שקיעת החמה, וכניסת היום הקדוש, ואז נעלמות קללות השנה שחלפה ובמקומן מפציעה שורה חדשה מלאת תקווה: תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.

דרך אחרת להתכונן אפשר לפגוש באחת התפילות המזעזעות ביותר, נאמרת על ידי החזן בבתי הכנסת האשכנזיים לפני תפילת מוסף, והיא מכונה, "הנני העני ממעש".

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ
נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל
בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ
עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ

בתפילה זו הנאמרת בנמיכות קול, ובשפלות רוח, מעיד על עצמו שליח הציבור, העתיד להוביל את הקהילה לשיאיה המרגשים, כי הוא עני ממעש, וכי אינו ראוי באמת לעמוד ולשמש שליח ציבור. שליח עלוב זה, שקולו נשבר לא פעם בתפילה זו, מציג סוג אחר של מנהיגות או שליחות מן המקובל אצלינו. כשתפילה זו נאמרת בכנות ובענווה, יש בכוחה לסחוף את הקהל לרגעים יוצאי דופן ולמצב רגשי של עמידה אמיתית מול האל.

אצל יוצאי עדות המזרח אנו נדרשים לאותו מצב נפשי בפיוט בן אלף השנים של ר' שלמה אבן גבירול, הפילוסוף המיוסר. שפל רוח.

שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה   אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה
לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי   כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה
מְלֹא עוֹלָם אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ   הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ וּבַמָּה

פיוט זה, הנאמר בתחילת התפילה של היום הראשון מניח על השלחן בצורה החריפה ביותר את הפער העצום בין האדם לאל, ומתאר את הקושי העומד בפני האדם המבקש להלל את האל.

אחד השיאים בבית הכנסת הספרדי מגיע דווקא בהכנה לתקיעות השופר. בפיוט מצמרר מתאר ר' יהודה בן שמואל עבאס את סיפור העקידה. וכל בית מסתיים באותה שורה חדה הכורכת יחדיו שלשה: עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
הנה בית אחד לדוגמה ובו לפני העקידה מבקש יצחק להעביר מסר לאמו הרחוקה כל כך. (ההקשרים האקטואליים לשיר, קשים מנשוא)

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

ואז הוא מבקש מאביו בקשה מצמררת:

קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי
וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

פיוט אחר שכתב ר' שלמה אבן גבירול מביא דימויים אחרים הנוגעים למצבו של האדם בכל השנה, ובראש השנה בפרט.

שׁוֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד   יִשְׁאַף לְיַד רַבּוֹ
חַסְדָּךְ פְּרֹשׂ עָלָיו   וּקְרַע שְׁטַר חוֹבוֹ
לוּלֵי אֲמִירָתְךָ   שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה
הָיָה כְּרַב חוֹבֵל   נִכְנַע בְּמַצָּבוֹ

האדם הוא עבד, נושא שטר חוב, שללא סליחתו של האל נגזר עליו להכנע לים הסוער. דימוי זה מזכיר לי תמיד את "Space Oddity" שירו של דיויד בואי על מייג'ור טום, האסטרונאוט ההולך לאיבוד בחלל. לכל דור האוקיינוסים בהם הוא עלול ללכת לאיבוד, ובכל הדורות: האגו הפגוע או המנופח הוא האוקיינוס הגדול והמסוכן מכולם.

את הניגודיות העצומה ביום הזה שהוא יום חג אך גם יום דין, מדגימים שני הפיוטים הבאים.
הראשון מציג בית מול בית את מצבו של האדם מול האל.

מֶלֶךְ עֶלְיוֹן:
 אֵל דָּר בַּמָּרוֹם, 
אַדִּיר בַּמָּרוֹם,  
אֹמֶץ יָדוֹ תָרֹם,
לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ

ומולו:

מֶלֶךְ אֶבְיוֹן: בָּלֶה וְרָד שַׁחַת,  
בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת  
בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת
עַד מָתַי יִמְלֹךְ

המילים מדברות בעד עצמן. לא ? מעניין שלמרות שהכותב האלמוני חי לפני מאות שנים, הטקס רלבנטי לימינו ומלמד שלא הרבה השתנה בשנים האחרונות במצב האנושי הבסיסי.

עם זאת, מול תחושה קשה של אבדן דרך והכנעה יש גם רגעים של אופטימיות וחזון.
כך התפילה המופיעה בתפילת העמידה. תפילה נוגעת ללב בתמימותה ובשאיפתה הנחרצת לעולם טוב, כשהעוול לא יכול לנגוס עוד במלוא שיניו, והרשעה בבת אחת מאבדת את ממשותה וכמו מתנדפת.

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ
וִישָׁרִים יַעֲלזוּ.
וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ.
וְעולָתָה תִקְפּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה.
כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ:

ואליה מצטרף פיוט המושר בבתי הכנסת האשכנזיים באופן סוחף ושמח המתאר עולם מתוקן ויפהפה:

וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ
וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ
וְיַגִּידוּ בָאִיִּים צִדְקֶךָ
וְיִדְרְשׁוּךָ עַמִּים לֹא יְדָעוּךָ
וִיהַלְלוּךָ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
וְיוֹמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל ה'

ראש השנה, אינו רק שתי משבצות על לוח השנה, ולא רק סעודת חג שמחה או מעייפת. ראש השנה הוא מסע משותף של ציבור שלם, המבקש להביט נכוחה במצבו, ועם זאת לחתור קדימה והלאה, לחברה ועולם טובים יותר. וכך לאחר התפילה הממושכת, מצטרפים בני הקהילה לתפילה שהיא בקשה, דרישה, או שמא הצהרה של אמונה :

הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ   אָמֵן
הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ   אָמֵן
הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ   אָמֵן
הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה   אָמֵן
הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ   אָמֵן
הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ   אָמֵן
הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ   אָמֵן

תגובה אחת ל - ראש השנה. זמן טוב לחרדות ותקוות.

פרסם תגובה